בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.
1. כנגד הנאשם שבפניי, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור ב-36, זאת בניגוד לתקנות 22(א) ו-64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), לאחר שעפ"י הנטען, בתאריך 26.4.11, בשעה 07:00, בצומת הרחובות שדרות ירושלים-משה שרת בק. ים, לא נתן הנאשם זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר בניגוד לתמרור הנ"ל.
2. הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, בעובדות כתב האישום וטען כי במקום לא היה תמרור. הסניגור הוסיף וטען כי הנטל בעניין זה רובץ על שכמה של התביעה.
3. מטעם המאשימה העיד עורך הדו"ח, רס"ב אלי תורג'מן (להלן: "עורך הדו"ח" או "השוטר"), אשר מנסיבות הדו"ח שערך עולה, כי בעת שפנה שמאלה משדרות ירושלים לרחוב משה שרת, נאלץ לבלום בלימת חירום לאחר שהמשאית בה נהג הנאשם פנתה ימינה ונעצרה בתוך הצומת. השוטר מציין כי היה קרוב כשני מטר מהמשאית אך נהגה לא נתן לו זכות קדימה חרף תמרור ב-36
שנמצא על עמוד בצד ימין של המדרכה.
בחקירתו הנגדית הוצגו לשוטר תמונות מהן עולה כי בצומת הרלוונטית לא הוצב תמרור כנטען. השוטר אישר כי התמרור נשוא האכיפה אמור להופיע בתמונה שהוצגה לעיונו (נ/2) וכשנאמר לו כי התמרור לא מופיע בה (וגם בתמונה נ/3 שהוצגה לעיונו), ענה, "אני לא יודע מתי התמונה הזו צולמה, אולי זה אחרי השיפוצים". לשאלת בית המשפט ציין השוטר, כי בעת שאכף
חייב להיות תמרור במקום שכן
אחרת לא היה אוכף. הוא
לא ידע לציין האם התמרור
הוסר עם תחילת השיפוצים.
4. מטעם ההגנה העיד הנאשם, שציין, כי במקום
לא היה תמרור. הוא לא ידע לציין כמה זמן לפני רישום הדו"ח לא היה תמרור. הוא ציין כי את הצילומים עשה
שלושה ימים לאחר קבלת הדו"ח, ולגוף העבירה ציין כי עצר "בדיוק היכן שמעבר החצייה" וכי לא הפריע לשוטר.
בנוסף לעדותו של הנאשם, הגיש בא כוחו תעודת עובד ציבור (נ/5) של מהנדסת כבישים ופיתוח משרד מהנדס העיר ק. ים ובה נאמר, ברחל בתך הקטנה, כי בצומת נשוא הדו"ח היה מוצב תמרור ב-36 "ואולם במהלך ביצוע עבודות לסלילת תוואי המטרונית בשד' ירושלים, שהחלו
לפני כשנה,
הוסר התמרור ע"י
הקבלן המבצע... והוא לא הוחזר עד היום".
התע"צ הינה מיום 7.11.11. להזכיר, העבירה נשוא תיק זה היא מיום
26.4.11.
5. לאחר ששמעתי את הנאשם ואת השוטר, התרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר ששקלתי את תוכן העדויות ונתתי דעתי להגיונם של הדברים, לטיעוני הצדדים, לתמונות שהוגשו בפניי ולתע"צ של עיריית ק. ים, מצאתי שבמקרה הזה לא ניתן לקבוע מעל לכל ספק סביר כי עובדות כתב האישום הוכחו כנדרש וכי הנאשם ביצע את המיוחס לו.
6. בהתאם לתקנה 22(א) סיפא לתקנות התעבורה, תהיה לנאשם הגנה טובה בהתייחס לחובות המוטלות עליו לקיים הוראות תמרורים, "אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין". על אחת כמה וכמה היה ויוכח כי התמרור כלל לא היה במקום. בענייננו, לא שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה קיומו של תמרור, ומכל מקום הונחו בפניי מספיק ראיות כדי לקבוע כי ההגנה על פי הסיפא הנ"ל מתקיימת בענייננו.
7. ייאמר מיד, כי עדותו של השוטר בכל הנוגע להימצאותו של תמרור ביום האכיפה לא הייתה החלטית, ושוכנעתי כי ככל הנראה לא דאג לבדוק קיומו של תמרור במקום אלא סמך על ידיעתו רבת השנים בנוגע למקום האירוע, עת קבע כי במקום מוצב תמרור. תשובותיו של השוטר בעניין זה, ומאחר ומדובר בעדות יחידה בהליך פלילי, אין בהן כדי לספק הוכחה כנדרש.
לא זו אף זו, עדותו של השוטר נסתרת לחלוטין ע"י תעודת עובד הציבור (נ/5) בה נקבע שכשנה לפני מועד נתינתה, קרי - בסביבות נובמבר 2010, התמרור הרלוונטי הוסר מהמקום ע"י הקבלן שביצע את העבודה במקום
ושהוא לא הוחזר עד למועד מתן התעודה, קרי - 7.11.11. האמור בתע"צ יש בו כדי להוכיח מעל לכל ספק כי במקום לא הוצב תמרור, כפי שגם
עולה מהתמונות שהציג הנאשם, כך שיש ליהנות את הנאשם מההגנה על פי התקנות.
יודגש, כי בתשובתו לשאלת בית המשפט, בעמוד 2 לפרוטוקול, ציין השוטר כי אין הוא מאמין שיורידו את התמרור מהצומת שכן "זו צומת מאוד מסוכנת". דבריו אלה של השוטר ונוכח האמור בתע"צ, יש בהם כדי לחזק את קביעתי כי הימצאותו של התמרור ביום האכיפה, לא נבדקה על ידו כלל.
8. למעלה מהנדרש ולגופו של עניין אציין, כי לא שוכנעתי שאכן הנאשם לא נתן זכות קדימה לשוטר, דבר שאילץ אותו לבלום בלימת חירום. מכל מקום, מאחר ולנאשם יוחס אישום של
אי ציות לתמרור ובשים לב להגנה הנ"ל, אין כל מקום להיכנס לשאלה זו ויש לזכות את הנאשם מהמיוחס לו.
9. השורה התחתונה היא, שהחלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
המזכירות תעביר לצדדים עותק הכרעת הדין בדואר כמתחייב.
זכות ערעור כחוק.
ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ג , 05 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים והסכמתם.